במבט אחד
מה מחכה לכם במקום
זמן ביקור
המידע טרם נוסף
רמת קושי
המידע טרם נוסף
כלבים ברצועה ומחסום פה מותרים, אך לא בבית הכנסת. האתר מפרט דרכים נגישות לכל מרכזי העניין, שירותים ובריכות.
אורך המסלול
המידע טרם נוסף
למי זה מתאים
שעות עומס
אין עדיין נתוני עומס מאומתים
מתי הכי כדאי
מומלץטובחם מאוד
תחזית ל־5 ימים
התחזית תיטען כשהבלוק יוצג
על המקום
גן לאומי חמת טבריה
בחמת טבריה כדאי לעצור ולהביט דווקא למטה. ברצפת הפסיפס של בית הכנסת העתיק מקיפים המזלות את דמותו של הליוס, ובחלקים הסמוכים מופיעים ארון קודש ומנורות. מחוץ לאולם נמשכת ההיכרות עם המקום ליד המעיינות החמים, תעלות המים והחמאם העות׳מאני. בשטח קטן לחופה המערבי של הכנרת אפשר לראות כיצד קהילות מתקופות שונות חיו לצד המים החמים ולמדו לנצל אותם.
חמת, בשוליה הדרומיים של טבריה
גן לאומי חמת טבריה נמצא ליד החוף המערבי של הכנרת, מדרום למרכז טבריה, והגישה לכניסה היא מכביש 90. השם חמת קשור למים החמים; התוספת טבריה מבדילה את המקום מיישובים וממעיינות בעלי שמות דומים. חמת גדר היא אתר אחר, וחשוב להבחין ביניהם גם בחיפוש במערכת הניווט. כאן לא משוטטים ברחובותיה של עיר עתיקה רחבת ידיים. הביקור מתרכז בבית הכנסת, במתקני המים החמים ובחמאם, והמרחקים הקצרים מאפשרים להתעכב על פריטים ועל דימויים בודדים. המפגש בין התקופות מורגש היטב בקרבה שבין השרידים. בריכה קדומה, רצפת פסיפס ובית מרחץ מאוחר בהרבה מייצגים אוכלוסיות שונות שחייהן נקשרו לאותו משאב טבע. כדאי לשים לב להבדלים ביניהם כבר בתחילת הביקור, ולא לראות בכל המבנים מתחם אחד שנבנה בבת אחת.
חמת טבריה בכמה נתונים
המעיינות החמים והמערכת שמובילה את מימיהם
המים החמים עיצבו את החיים בחמת הרבה לפני שהמקום הוכרז גן לאומי. במתחם מתוארים 17 מעיינות תרמו־מינרליים, שמימיהם זורמים במערכת תעלות תת־קרקעיות המזינה מתקני רחצה. פתחי האדים ופרטי הבנייה מזכירים שגם נביעה טבעית מחייבת מערכת הנדסית מתוכננת. צריך לכוון את הזרימה, לסלק את העודפים ולאפשר שימוש בטוח במים. התבוננות בתעלות מסייעת להבין מדוע הוקמו מבני ציבור דווקא ליד המעיינות, וכיצד משאב טבע נעשה חלק משגרת החיים של היישוב. עם זאת, העניין הארכאולוגי במרחצאות אינו בסיס להבטחה רפואית. המוניטין ההיסטוריים של המים כבעלי סגולות מרפא אינם הוכחה ליעילות טיפולית. במהלך הביקור יש לכבד את הגידור ואת ההנחיות ליד המתקנים. אין להכניס יד לתעלה שאינה מיועדת למגע מבקרים כדי לבדוק עד כמה המים חמים.
מה רואים לצד המעיינות
אולם הפסיפס בבית הכנסת
מוקד האמנות המרכזי בגן מצדיק קודם כול מבט על הרצפה כולה. לאחר מכן אפשר להתעכב על הכתובות, על המעגל שבמרכז ועל סמלי הפולחן. כך מתברר שהדימויים משתלבים בתכנון כולל, במקום להישאר אוסף של פרטים שמצלמים בנפרד.
חמאם סולימאן
המבנה העות׳מאני שהשתמר מייצג שלב מאוחר בתרבות הרחצה במקום. הקירות וחלל הפנים עוזרים לדמיין בית מרחץ ציבורי כחלק מחיי היומיום, מקום למפגש ולמנוחה לצד הרחצה והטיפול בגוף.
שרידי המרחצאות הקדומים
בחלקו הדרומי של האתר השתמרו בריכה מטויחת וקשתות אבן. אלה עדויות מוחשיות לאופן השימוש במים, אך אין מדובר במכלול מרחצאות ששוחזר במלואו ושאפשר לעבור בו מחדר לחדר.
תעלות ומתקני מים חמים
מחוץ לאולם הפסיפס אפשר לבחון את הקשר שבין המים לאדריכלות. שימו לב לאן מופנית הזרימה וכיצד המים מתנקזים. גם מתקן הנדסי קטן מלמד על הדרישות המעשיות של הפעלת מרחצאות המבוססים על מעיינות חמים.
בית הכנסת של סוורוס והשם שנשמר בכתובת
בית הכנסת שבו נמצאת הרצפה המפורסמת מכונה בית הכנסת של סוורוס, על שם אדם הנזכר באחת הכתובות. אין בשם הזה כדי להעיד שהמבנה הוקדש לקיסר רומי או הוקם בפקודתו. הכתובת קושרת את סוורוס לבית הנשיאים, מנהיגי הקהילה היהודית. שמות כאלה מחזירים אל השרידים את האנשים שפעלו כאן. מאחורי קירות האבן היו תורמים, בעלי מלאכה ואנשים שדאגו להמשך קיומו של בית הכנסת. באותו מקום נבנו בתי כנסת בזה אחר זה. הפסיפס הידוע שייך לאחד משלבי הבנייה בתקופה הרומית המאוחרת, במאות השלישית והרביעית לספירה; הוא אינו מתארך את כל הקירות הנראים כיום לאותה תקופה. שינויים מאוחרים יותר השפיעו על מידות המבנה ועל תוכניתו. מבט במפלסי הרצפות ובגבולות המבנים עוזר להבחין בשכבות השונות, ולהבין שהמקום השתנה לאורך שנות השימוש בו.
שלושת חלקיה של רצפת הפסיפס
רצפת הפסיפס בחמת טבריה מחולקת לשלושה חלקים עיקריים. בחלק הצפוני מופיעים אריות וכתובות הקדשה ביוונית המנציחות תורמים. במרכז נמצא גלגל המזלות ובתוכו הליוס. בחלק הדרומי מתוארים ארון קודש וכלי פולחן יהודיים. כדאי להתבונן בחלקים לפי הסדר, ובכל פעם לחזור במבט אל הרצפה כולה. השמות ודברי התודה מעידים על חיי הקהילה בבית הכנסת. המעגל המרכזי עוסק בסדר השמימי ובחלוף הזמן, ואילו ארון הקודש והמנורות מדגישים את ייעוד המבנה כמקום תפילה והתכנסות יהודי. התמקדות בלעדית בהליוס מחמיצה חלק גדול מן היצירה. אבני הפסיפס הקטנות יוצרות תוכנית עיטור שלמה, שבה הכתובות והדימויים משלימים זה את זה. גם למיקום של כל חלק ביחס לאחרים יש משמעות, מעבר לפרטים שאפשר לזהות בכל דמות בנפרד.
הליוס במרכז גלגל המזלות
דמותו של אל השמש ברצפת בית כנסת מעוררת עניין מובן. היא מעידה על שימוש בדימויים שהיו מוכרים באמנות העולם היווני־רומי. עצם הופעתה אינה מוכיחה שהקהילה סגדה להליוס או נטשה את מסורתה הדתית. החוקרים דנים במשמעות הדימויים בהקשר של תרבות העת העתיקה המאוחרת, לוחות השנה והתפיסות על מבנה היקום. בביקור עצמו כדאי לבחון תחילה את מה שנראה לעין, לפני שבוחרים הסבר חד־משמעי. בפינות הקומפוזיציה המרכזית מופיעות דמויות נשים המאנישות את עונות השנה. הבגדים והחפצים הנלווים אליהן מוסיפים פרטים לנושא הזמן. כך אפשר לראות יחד את מחזור השנה, את המזלות שבשמיים ואת העונות כפי שהן נחוות על פני האדמה. מוטיבים דומים מופיעים גם בבתי כנסת עתיקים אחרים באזור, ובהם בית אלפא. ההשוואה מרחיבה את ההקשר של הפסיפס בחמת בלי לבטל את מאפייניו המקומיים.
המנורות, השופר ושמות התורמים
בחלקה הדרומי של הרצפה מופיעים לצד ארון הקודש מנורות בעלות שבעה קנים, שופר ולולב. השופר הוא קרן המשמשת לתקיעה, והלולב הוא מענפי הדקל הניטלים בחג הסוכות. החפצים האלה מבהירים את ההקשר הדתי של היצירה גם בלי להכריע בפירושו של כל דימוי בחלק המרכזי. גם הבחירה ביוונית לכתובות התורמים ראויה לתשומת לב. היא מלמדת על הסביבה התרבותית והלשונית של הקהילה, אך אינה מספיקה כדי לקבוע באיזו שפה דיבר כל תושב או מה היו אמונותיו. אפשר להתבונן בכתובת כבאמצעי להנצחה ציבורית. שמו של אדם נשמר במקום ששימש ציבור שלם. השוו בין צורת האותיות הסדורה ובין הקווים החופשיים יותר של דמויות ועיטורי צמחים. גם בלי לקרוא יוונית אפשר להבחין בתפקידיהם השונים. המילים מנציחות את תרומתם של אנשים, והדימויים מארגנים את המרחב ומזמינים פרשנות.
התקופות השונות בחיי המקום
- התקופה הרומית
המים החמים מוזרמים למתקני רחצה. חמת מתפתחת בזיקה לטבריה הסמוכה, והמעיינות התרמו־מינרליים נעשים משאב חשוב בחיי המקום.
- המאות השלישית והרביעית לספירה
באחד משלבי קיומו של בית הכנסת נבנית רצפת הפסיפס הידועה. הכתובות משמרות את שמות התורמים, והעיטור משלב גלגל מזלות עם סמלים יהודיים.
- העת העתיקה המאוחרת
בית הכנסת נבנה מחדש ותוכניתו ומידותיו משתנות. השרידים משלבי הבנייה השונים מעידים על השימוש הממושך באותה חלקת קרקע.
- 1780
חמאם סולימאן מוקם בתקופה העות׳מאנית. מבנה בעל אופי אדריכלי חדש ממשיך את מסורת הרחצה הארוכה של המקום.
- 1944
בשנה זו מסתיים השימוש בחמאם הישן כבית מרחץ פעיל. המבנה שהשתמר משמש עדות היסטורית לתרבות הרחצה שהתנהלה בו.
חמאם סולימאן וחיי בית המרחץ
חמאם סולימאן הוקם בשנת 1780, בתקופתו של ג׳זאר פאשא. למרות שמו, אין לייחס את בנייתו לימי הסולטן סולימאן המפואר. המבנה מאוחר בהרבה מן השרידים הקדומים ומייצג שכבה היסטורית נפרדת. לבית מרחץ ציבורי היו סדר יום משלו, חללים לרחצה ולמנוחה ומנהגים שהיו מוכרים למשתמשים הקבועים. תושבי האזור ומבקרים השתמשו בחמאם הזה עד 1944. כדאי להשוות בין החלל התחום של המבנה שהשתמר ובין שרידי הבריכה הקדומה שנותרו תחת כיפת השמיים. בחמאם אפשר להתרשם מנפחו של חלל פנימי; בבריכה רואים בעיקר יסודות ופתרונות הנדסיים. ההבחנה ביניהם מבהירה את תולדות הרחצה טוב יותר מכינוס כל השרידים תחת הכותרת ״מרחצאות רומיים״. השימוש המתמשך במים החמים אינו אומר שהמבנים, או הקהילות שהשתמשו בהם, נותרו ללא שינוי.
היכן כדאי להתעכב בגן הקטן
- הפסיפס בשלמותו
- תוכנית הרצפה ומשמעותה
- זהו תחילה את החלקים השונים ואת מיקומם זה ביחס לזה. המבט הכולל מבהיר את הקשר שבין כתובות התורמים, הגלגל שבמרכז וכלי הפולחן.
- הדימויים הבודדים
- מלאכת הפסיפס
- אחרי ההיכרות עם הרצפה כולה, בחנו את דמויות העונות, את המזלות ואת פרטי המנורות. הגדלה במצלמה עדיפה על חציית גבול ההגנה על הפסיפס.
- החמאם
- תרבות הרחצה הציבורית
- הקדישו למבנה העות׳מאני עצירה בפני עצמה. השוו את האדריכלות שלו לשרידים הקדומים החשופים, תוך שמירה על ההבחנה בין תקופות הבנייה.
- המעיינות והתעלות
- משאב טבע ופתרונות הנדסיים
- התבוננו במים רק מהמקומות המותרים. מערכת המים החמים מסייעת להבין מדוע התפתח כאן יישוב, אך עצם קיומה אינו היתר לרחוץ בכל מקום.
מה מלמדות הקשתות ליד הבריכה הקדומה
בדרום האתר נחשפו בריכה שקירותיה מטויחים וקשתות אבן, שתמכו בעבר במבנה עליון שלא השתמר. אלה חלקים של מרחצאות קדומים, ולא מכלול משוחזר שאפשר לעקוב בו אחר רצף של חדרים. הדמיון עוזר להשלים את התמונה, כל עוד אינו חורג מן העדויות. הטיח מלמד על הצורך לאטום את הבריכה ולהחזיק בה מים. הקשתות מדגימות כיצד הבנאים גישרו על מפתחים והעבירו עומסים אל התמיכות. לצד מערכת המים החמים, הפרטים האלה מצטרפים להסבר הנדסי ברור. אין סיבה לזהות בביטחון כל גומחה כחדר אדים או כל שבר כחלק ממנגנון מסוים, אם אין במקום שלט המסביר זאת. בחפירות ארכאולוגיות נחשפים לא פעם רק חלקים מן המבנה המקורי. התבוננות קרובה מאפשרת להבין גם מה ידוע על המבנה וגם היכן נותרות שאלות פתוחות.
לתכנן ביקור ארכאולוגי בלי הבטחות רפואיות
שאלות על חמת טבריה והפסיפס
- חמת טבריה וחמת גדר הן אותו מקום? לא. חמת טבריה נמצאת בחופה המערבי של הכנרת, לצד העיר טבריה. חמת גדר היא מתחם מעיינות חמים אחר. בשני השמות יש זיקה למים חמים, ולכן חשוב לבחור בגן הנכון כשמתכננים את הנסיעה ומזינים יעד במערכת הניווט.
- מהו מוקד הביקור בחמת טבריה? רצפת הפסיפס של בית הכנסת, שבה מופיעים המזלות, הליוס וסמלים יהודיים. חמאם סולימאן, מתקני המים החמים ושרידי המרחצאות הקדומים מוסיפים רבדים לביקור. חשוב לזכור שמדובר בשרידים מתקופות שונות, ולא במתחם שנבנה כולו באותו זמן.
- מדוע הליוס מופיע בבית כנסת? הדמות שייכת לשפה החזותית של העת העתיקה המאוחרת, והחוקרים חלוקים בדבר משמעותה בהקשר הזה. ייצוג של אל השמש אינו מוכיח כשלעצמו שהקהילה היהודית קיימה פולחן אלילי. יש לבחון אותו לצד יתר הדימויים והכתובות ברצפה.
- מי היה סוורוס שעל שמו נקרא בית הכנסת? זהו אדם הנזכר בכתובת הקדשה ונקשר לבית הנשיאים, מנהיגי הקהילה היהודית. הכינוי בית הכנסת של סוורוס נובע מהכתובת שברצפה. הוא אינו מעיד על הקדשת המבנה לקיסר רומי או על הקמתו בהוראת קיסר.
- האם הסולטן סולימאן בנה את החמאם? המבנה שהשתמר הוקם בשנת 1780, בתקופתו של ג׳זאר פאשא. שמו אינו סיבה לייחס אותו לימי סולימאן המפואר, שחי בתקופה מוקדמת יותר. בית המרחץ הישן המשיך לשמש את תושבי האזור ואת המבקרים עד 1944.
- האם הכניסה לגן מבטיחה אפשרות לרחוץ? לא. הגן נועד בראש ובראשונה לשמור על ערכי הטבע והארכאולוגיה שבו. יש לברר בנפרד את אפשרויות הגישה למים ואת תנאי השימוש בהם. אין להניח שמעיין גלוי או תעלת מים הם מקום שמותר להיכנס אליו לרחצה.
- האם המים אכן מרפאים מחלות? בתקופות שונות יוחסו למעיינות סגולות מרפא, אך זו עדות לתפיסות היסטוריות ולא הבטחה רפואית. את התועלת האפשרית ואת בטיחות השימוש במים מינרליים חמים יש לברר עם רופא בהתאם למצבכם, ולא להסיק מעצם המסורת על הרחצה במקום.
מקורות מידע
רקע היסטורי
המים החמים מוזרמים למתקני רחצה. חמת מתפתחת בזיקה לטבריה הסמוכה, והמעיינות התרמו־מינרליים נעשים משאב חשוב בחיי המקום.
באחד משלבי קיומו של בית הכנסת נבנית רצפת הפסיפס הידועה. הכתובות משמרות את שמות התורמים, והעיטור משלב גלגל מזלות עם סמלים יהודיים.
בית הכנסת נבנה מחדש ותוכניתו ומידותיו משתנות. השרידים משלבי הבנייה השונים מעידים על השימוש הממושך באותה חלקת קרקע.
חמאם סולימאן מוקם בתקופה העות׳מאנית. מבנה בעל אופי אדריכלי חדש ממשיך את מסורת הרחצה הארוכה של המקום.
בשנה זו מסתיים השימוש בחמאם הישן כבית מרחץ פעיל. המבנה שהשתמר משמש עדות היסטורית לתרבות הרחצה שהתנהלה בו.








