במבט אחד
מה מחכה לכם במקום
זמן ביקור
המידע טרם נוסף
רמת קושי
המידע טרם נוסף
כלבים מותרים ברצועה ומחסום פה, אך לא במערות הקבורה.
אורך המסלול
המידע טרם נוסף
למי זה מתאים
שעות עומס
אין עדיין נתוני עומס מאומתים
מתי הכי כדאי
מומלץטובחם מאוד
תחזית ל־5 ימים
התחזית תיטען כשהבלוק יוצג
על המקום
גן לאומי בית שערים
מאחורי דלתות האבן של בית שערים נפתחים אולמות ובהם ארונות קבורה, אריות מגולפים וכתובות זיכרון ביוונית. המערות החצובות במדרונות הגיר שליד קריית טבעון משמרות את זכרן של קהילות יהודיות מהגליל ומרחבי התפוצות. דרך הקברים אפשר להכיר את משפחת רבי יהודה הנשיא, את בחירותיהם של מזמיני הארונות ואת עבודת הסתתים, שעיצבו באבן הכבדה פתח מעוטר, מכסה מותאם או אותיות המנציחות אדם מסוים.
היישוב על הגבעה, בית הקברות במדרון
גן לאומי בית שערים נמצא ליד קריית טבעון, בשלוחות הדרומיות של הגליל התחתון, ממזרח לחיפה. השרידים המוכרים ביותר שלו מסתתרים בתוך המדרון. בסלע הגיר הרך נחצבו מסדרונות, אולמות קבורה וכוכים, בעוד בתי היישוב ניצבו על הגבעה שמעליהם. ההפרדה הזו עוזרת להבין את המקום עוד לפני שנכנסים לפרטי הכרונולוגיה. כדאי להבחין בין היישוב הקדום, שבו התנהלו חיי היום־יום, לבין הנקרופוליס, עיר המתים שאליה הובאו נפטרים מקהילות שונות. המושב המודרני בית שערים הוא מקום אחר; בתכנון הנסיעה יש לבחור בגן הלאומי ולא ביישוב בעל אותו השם. במבט ראשון, המדרון הירוק והשקט אינו מסגיר את ממדי החללים שמתחתיו. המעבר בין הגבעה לפתחי המערות ממחיש בהדרגה את הקשר בין היישוב החי לבית הקברות שהתפתח בשוליו.
ממרכז לימוד לאתר ארכאולוגי
- המאות השנייה עד הרביעית לספירה
רוב הקבורה באתר מתוארכת לתקופה זו. בשלהי התקופה הרומית זכתה בית שערים למעמד מיוחד בקרב יהודי הגליל והתפוצות. פעילותו של רבי יהודה הנשיא והמסורת בדבר קבורתו כאן תרמו להפיכת בית הקברות המקומי למקום קבורה מבוקש, שאליו הובאו נפטרים גם ממרחק רב.
- המאה התשיעית
בתקופה העבאסית פעל כאן ייצור זכוכית. גוש הזכוכית העצום שנותר באתר שייך לפרק מאוחר יותר בתולדותיו, ומעיד על פעילות כלכלית שהתקיימה בשטח לאחר תקופת השיא של מערכות הקבורה.
- 1936
אלכסנדר זייד דיווח על פרצה שהובילה למערה ובה כתובות. חפירותיו של בנימין מזר, ובהמשך של נחמן אביגד, חשפו את מבנה עיר המתים ואפשרו לקרוא את שמותיהם של אנשים שנקברו בה.
- 2015
עיר המתים נכללה ברשימת המורשת העולמית של אונסק״ו. חשיבותה קשורה לתרבות היהודית בשלהי העת העתיקה, לקשרים בין קהילות מרוחקות ולעושר האמנות שעיטרה את הקברים.
לכל מערכת קבורה אופי משלה
מערת הארונות
מערה 20, המכונה מערת הארונות, מאפשרת להכיר מקרוב את עבודת הסתתים בבית שערים. באולמות ניצבים ארונות אבן בעלי מכסים כבדים; על חלקם נשתמרו תבליטי בעלי חיים, עיטורים וסמלים. כדאי להתבונן תחילה באולם כולו, ורק אחר כך לבחור כמה תבליטים ולעמוד על פרטיהם. המנורה החצובה בקיר מציבה את הארונות הנפרדים בתוך הקשר יהודי משותף. הארונות מכונים גם סרקופגים, מונח המופיע לעיתים בהסברים על האתר.
מערכת הקבורה המיוחסת למשפחת רבי
מערה 14 מזוהה עם משפחת רבי יהודה הנשיא. חזית הקשתות הבולטת מפרידה בין המרחב שבחוץ לבין חדרי קבורה מאופקים יותר בעיצובם. כאן ניכר במיוחד הפער בין הכניסה המונומנטלית לבין קברים פשוטים שנחצבו ישירות בסלע. את הקשר למשפחה יש לקרוא לצד ההסברים על הממצאים שעליהם מבוסס הזיהוי.
חדרים עם כוכי קבורה
החללים הסמוכים מציגים צורות קבורה נוספות לצד הארונות הניצבים באולמות. בקירות נחצבו כוכים, מן האולמות המשותפים הסתעפו חדרים, ודלתות אבן סגרו את הפתחים. התבוננות בתוכנית המערה מבהירה כיצד יצרו למשפחה מרחב קבורה מוגדר מתחת לאדמה, וכיצד נקשרו החדרים זה לזה.
אריות, עיטים ומנורות באותו מרחב אמנותי
על ארונות הקבורה בבית שערים מופיעים אריות, פרים, עיטים ובעלי חיים נוספים, לצד דגמים גאומטריים ומוטיבים מן האמנות ההלניסטית. סמיכותם לסמלים יהודיים משקפת את עולמן התרבותי של הקהילות בשלהי העת העתיקה. מזמיני הארונות השתייכו לקהילות יהודיות והשתמשו גם בשפה האמנותית שרווחה סביבם. אפשר לעקוב אחר החלטותיו של הסתת ברעמת האריה או במסגרת של מכסה הארון, ולראות כיצד מילא פינה שנותרה בקומפוזיציה. לא לכל דמות אפשר לייחס משמעות דתית אחת וחד־משמעית. עיטורים מסוימים עברו בין תרבויות ושימשו אנשים בעלי אמונות שונות. האבן משמרת עדות ישירה לשפה החזותית המשותפת הזו. לכן התבוננות בפרטים מועילה יותר מהניסיון לחלק כל עיטור למסורת מבודדת ונפרדת. לצד הזהות הקהילתית אפשר לזהות גם בחירות אישיות של מי שהזמינו את הארונות והעדיפו דימוי או סגנון מסוים.
כתובות הקבורה ומפת התפוצות
יוונית בולטת מאוד בכתובות בית שערים, ולצידה מופיעות גם עברית וארמית. למי שמצפה למצוא כאן רק טקסטים עבריים, זהו פרט חשוב להבנת האתר. היוונית הייתה שפה נפוצה במזרח הים התיכון ושימשה גם קהילות יהודיות. בכתובות הקבורה נזכרים אנשים מתדמור, מצור, מאנטיוכיה ואף מחמיר הרחוקה, באזור תימן של ימינו. האזכורים האלה מאפשרים לחוקרים להתחקות אחר הקשרים בין הגליל לקהילות בתפוצות. כדאי לעצור מול הכתובות גם בלי לדעת את השפה. שם של אדם, תפקיד שמילא או העיר שממנה בא מעניקים להיסטוריה פנים אישיות. חשוב להפריד בין האותיות המקוריות לבין שלטי ההסבר המודרניים, ולזכור שמצב השימור ומידת הוודאות של הקריאה משתנים מכתובת לכתובת. תמונת הקשרים הגאוגרפיים נבנית ממכלול העדויות; אין פירוש הדבר שכל כתובת שרדה בשלמותה או ניתנת לפענוח באותה מידה.
מה ידוע על קברו של רבי יהודה הנשיא
דלתות אבן בעיצוב של דלתות עץ
בכניסות למערות כדאי להתעכב על הדלתות עצמן. לוחות אבן כבדים סותתו כך שידמו לדלתות עץ מוכרות, וחלקם נעו על צירי אבן. כך הועתק פתח המזוהה עם בית מגורים אל מבנה שנועד לקבורה. לאחר שמבחינים בדלת קל יותר לשים לב למסגרת הפתח ולמעבר מן המסדרון המשותף אל החדר, וגם לדיוק בהתאמת מכסה לארון. התכנון משלב חומר כבד עם מחשבה על תנועת האנשים בין החללים. אין לנסות להזיז דלתות או להפעיל מנגנונים ששרדו. גם רכיב שניתן להזיזו הוא חלק מממצא ארכאולוגי, ופני האבן והחיבורים שלו עלולים להיפגע. לעיתים מבט מסף הכניסה מבהיר את מבנה החדר טוב יותר מהליכה מהירה לכל פינה. מן הסף אפשר גם להבין את תפקידו של הפתח כמעבר מתוכנן בין שני מרחבים.
גוש הזכוכית והפרק המאוחר בתולדות האתר
בשנת 1956 נמצא באתר גוש זכוכית שמשקלו כתשעה טונות. המחקר קישר אותו לייצור זכוכית גולמית במאה התשיעית, בתקופה העבאסית. בתהליך הייצור קיררו כמויות גדולות של חומר מותך, ולאחר מכן שברו את המסה לחתיכות קטנות ששימשו להכנת כלים. הממצא מרחיב את הסיפור של בית שערים מעבר לתולדות הקבורה. הגבעה שימשה אנשים בתקופות שונות, ומתקן הייצור פעל זמן רב לאחר התקופה שאליה שייכים רוב ארונות האבן. אין לייחס את הגוש לאותם סתתים או לראות בו הוכחה לייצור זכוכית בימיו של רבי יהודה הנשיא. בביקור הוא מאפשר להבחין בין שתי שכבות של פעילות באותו שטח, עיר המתים הרומית ותעשיית הזכוכית המאוחרת. גודלו ממחיש את היקף ייצור חומר הגלם, השונה מאוד מן הכלים הקטנים והמוגמרים שעולים בדרך כלל בדמיון כשחושבים על זכוכית עתיקה.
מה לחפש בחלקים השונים של בית שערים
- מערה 20
- ארונות הקבורה ושפת העיטור
- השוו בין ארונות מעוטרים לארונות פשוטים יותר. שימו לב לקשר בין התבליטים, צורות המכסים והדימויים שעל הקירות. בחירת העיטורים מלמדת גם על העדפותיהם של מי שהזמינו את הקבורה.
- מערה 14
- מסורת ופרשנות ארכאולוגית
- התבוננו בחזית ובסידור חדרי הקבורה לצד הקשר לזכר משפחת רבי. כדאי לקרוא על בסיס הזיהוי, כדי להבחין בין השם המסורתי של המערה לבין כתובת שנמצאה על קבר מסוים.
- כתובות במערכות קבורה נוספות
- אנשים ומקומות מוצאן של הקהילות
- שמות ערים ושפות שונות חושפים קשרים בין קהילות רחוקות. תנאי הכניסה שונים ממערכת למערכת; לא כל מערה המתוארת בפרסום ארכאולוגי כלולה במסלול הביקור הרגיל.
- שרידי היישוב בראש הגבעה
- חיי היום־יום מעל בית הקברות
- שרידי היישוב מעניקים הקשר לאולמות שמתחת לקרקע. הלימוד, חיי הציבור והפעילות הכלכלית התקיימו למעלה, בעוד הקבורה במדרונות נעשתה לחלק המוכר ביותר של האתר בדורות הבאים.
סיור שמחבר בין הפרטים
- 1
מתחילים במפת האתר
זהו אילו מערות נכללות בביקור והיכן נמצאים שרידי היישוב. המספרים מציינים מערכות קבורה שתועדו בחפירות, ואינם הוראה לסדר ההליכה. בחרו מוקדים שמאפשרים להכיר היבטים שונים של האתר, בהתאם למסלול המותר לביקור.
- 2
מתעכבים על החזית לפני הכניסה
הקשתות, הדלתות ואופן עיבוד הגיר ראויים לעצירה בפני עצמם. אחר כך השוו בין מראה החוץ לחלל הפנימי. המעבר מאור היום אל חדר הקבורה הוא חלק חשוב בתכנון המערה, וכדאי לתת לעיניים זמן להסתגל אליו.
- 3
בוחרים במה להתמקד בתוך המערה
במערת הארונות אפשר לעקוב אחר מוטיב עיטורי אחד ולבדוק כיצד הוא משתנה מארון לארון. ליד הכתובות חפשו מידע על מוצאם של הנקברים. התמקדות כזו מגלה לעיתים יותר ממעבר חטוף בכל אולם שניתן להיכנס אליו.
- 4
מחברים את המערות ליישוב שמעליהן
אם ממשיכים לשרידים שעל הגבעה, כדאי להשוות בינם לבין בית הקברות שבמדרון. ביישוב חיו, למדו ועבדו. מערכת הקבורה משמרת חלק מיוחד ורב־הבעה מעולמם של התושבים ושל הנקברים שהגיעו מרחוק, אך היא אינה תמונה מלאה של חייהם.
מדוע מכסים רבים של ארונות הקבורה שבורים
מצבם הנוכחי של הקברים הוא תוצאה של מאות שנים. שודדי קברים פתחו ארונות רבים זמן רב לפני תחילת החפירות המדעיות, והחללים חוו הזנחה ושימושים אחרים. לכן אין לייחס באופן אוטומטי שבר לא סדיר או מכסה פגום לעבודת הארכאולוגים. האולמות ששרדו הם חלק מן המתחם המקורי, וניכרים בהם גם מנהגי הקבורה הקדומים וגם הפגיעות המאוחרות. כדאי לזכור זאת כשמביטים בארונות הריקים. יש להימנע ממגע בתבליטים, לא לטפס על הארונות ולהשאיר שברי אבן במקומם. לצילום אפשר להיעזר בקו המסדרון או בחזרה של צורות המכסים, בלי להישען על ממצא עתיק. השאירו מקום למעבר מבקרים אחרים והתבוננו בפרטים מתוך שטח ההליכה המותר. המרחק הקטן מן האבן מסייע לשמור גם על העיטורים ועל קצות המכסים הפגיעים.
שינויי אור, מדרגות וקצב ביקור נינוח
הביקור משלב שבילים באוויר הפתוח וחללים תת־קרקעיים. בחוץ חשוב להצטייד במי שתייה ובהגנה מהשמש; בכניסה למערות נחוצות נעליים יציבות ותשומת לב לספים. התנאים אינם אחידים בכל האולמות. מדרגות, מקטעים נמוכים ומעבר חד בין אור לצל עשויים להשפיע אחרת על ילדים ועל מבקרים עם מוגבלות בניידות. בביקור משפחתי כדאי לבחור פרטים שאפשר להבין בלי ידע מוקדם, כגון דלת אבן או בעל חיים מגולף. גם אותיות של כתב שאינו מוכר לילדים יכולות להיות נקודת פתיחה לשיחה. רצוי לדבר על הקברים בטבעיות וברוגע, מתוך הכרה בייעודו של המקום. למערכות מסוימות, ובהן מערות עם תבליטי מנורות מוכרים, עשויים להיות הסדרי כניסה נפרדים. יש לברר מול הנהלת הגן אילו מסלולים מותרים, מהם תנאי הכניסה ומהן שעות הפעילות. לוח זמנים ישן או צילום מביקור קודם אינם מעידים על האפשרות להיכנס לחדר מסוים. בדקו את תנאי הגישה למוקדים שבחרתם, במקום להניח שכל החללים התת־קרקעיים מתאימים באותה מידה.
שאלות לקראת ביקור בבית שערים
- בית שערים היא יישוב או בית קברות? האתר הארכאולוגי כולל שרידים של יישוב קדום ועיר מתים שנחצבה במדרונותיו. מערות הקבורה הן החלק המוכר ביותר בביקור, אבל שרידי היישוב מספקים הקשר חיוני להבנת מעמדו של המקום. ההבחנה בין השניים עוזרת לקשור את האולמות התת־קרקעיים לקהילה שחיה מעליהם.
- היכן נמצא הגן הלאומי? ליד קריית טבעון, בשלוחות הגליל התחתון שממזרח לחיפה. המושב בית שערים נמצא במקום אחר. לצורך הניווט יש לבחור בגן לאומי בית שערים ולא להסתפק בשם המשותף לשני המקומות; כך נמנעים מהגעה ליישוב המודרני במקום לאתר העתיקות.
- האם אפשר לראות קבר שזוהה בוודאות כקברו של רבי? מערה 14 מיוחסת למשפחת רבי יהודה הנשיא. המסורת על קבורתו בבית שערים קדומה, אך זיהוי הקברים המסוימים נשען על פרשנות של מכלול הממצאים. אין זו קביעה ודאית המבוססת על מצבה שנושאת את שמו, ולכן חשוב להבחין בין המסורת לבין זיהויו של קבר מסוים.
- איזו מערה מתאימה להתבוננות בתבליטים? מערת הארונות, שמספרה 20, מעניינת במיוחד בזכות ארונות האבן ועיטוריהם. אפשר להשוות בין בעלי החיים המגולפים, הדגמים והסמלים ולבחון את צורות המכסים. האולמות שתוכלו לראות בפועל נקבעים לפי הסדרי הכניסה המותרים, ולכן כדאי לברר מה כלול בביקור המתוכנן.
- למה כתובות רבות נכתבו ביוונית? יוונית הייתה בשימוש נרחב במזרח הים התיכון בשלהי התקופה הרומית. גם קהילות יהודיות השתמשו בה לצד שפותיהן ומסורותיהן. בבית שערים השתמרו גם כתובות בעברית ובארמית, וריבוי השפות מסייע להבין את הרקע התרבותי של הנקברים ואת הקשרים בין קהילותיהם.
- האם כל מערות הקבורה פתוחות לביקור עצמאי? לא. המתחם המוכר מן המחקר גדול ממסלול הביקור הרגיל, ולמערכות מסוימות עשויים להיות תנאי כניסה נפרדים. צילום ישן או אזכור בפרסום ארכאולוגי אינם מבטיחים גישה. אם מערה מסוימת חשובה לכם, בררו את אפשרויות הביקור בה לפני שבונים סביבה את הסיור.
- למה כדאי להתעכב על גוש הזכוכית? הוא מציג שימוש מאוחר יותר בשטח האתר. מסת הזכוכית הגולמית קשורה לייצור בתקופה העבאסית במאה התשיעית, ומוסיפה לתולדות עיר המתים הרומית פרק של מלאכה ותעשייה. חשוב להפריד בינה לבין עיקר הקבורה, המתוארך לתקופה מוקדמת בהרבה.
מקורות מידע
רקע היסטורי
רוב הקבורה באתר מתוארכת לתקופה זו. בשלהי התקופה הרומית זכתה בית שערים למעמד מיוחד בקרב יהודי הגליל והתפוצות. פעילותו של רבי יהודה הנשיא והמסורת בדבר קבורתו כאן תרמו להפיכת בית הקברות המקומי למקום קבורה מבוקש, שאליו הובאו נפטרים גם ממרחק רב.
בתקופה העבאסית פעל כאן ייצור זכוכית. גוש הזכוכית העצום שנותר באתר שייך לפרק מאוחר יותר בתולדותיו, ומעיד על פעילות כלכלית שהתקיימה בשטח לאחר תקופת השיא של מערכות הקבורה.
אלכסנדר זייד דיווח על פרצה שהובילה למערה ובה כתובות. חפירותיו של בנימין מזר, ובהמשך של נחמן אביגד, חשפו את מבנה עיר המתים ואפשרו לקרוא את שמותיהם של אנשים שנקברו בה.
עיר המתים נכללה ברשימת המורשת העולמית של אונסק״ו. חשיבותה קשורה לתרבות היהודית בשלהי העת העתיקה, לקשרים בין קהילות מרוחקות ולעושר האמנות שעיטרה את הקברים.








